הברחת המשקיעים משוק הנדל"ן, העלאת מס הרכישה, הגבלת המשכנתאות לדירה שנייה, הניסיון ליזום מס על דירה שלישית ותוכנית מחיר למשתכן – כל אלו ועוד, הובילו אמנם ליעד שהציב לו משרד האוצר לבלימת עליית מחירי הדיור למגורים בישראל, אך מאידך השפיעו בצורה דרמטית על שוק אחר ולא פחות חשוב, שוק השכירות.
כך, כתוצאה ממדיניות האוצר, הצטמצם מאוד מספר המשקיעים ומחזיקי מספר הדירות להשכרה. מי שניצלו את המצב היו המשכירים הנותרים שהחלו להעלות מחירים (עלייה ארצית ממוצעת של 3% כיום לעומת אשתקד). במקביל, הביקוש לדירות השכירות רק הולך ועולה גם מצד משפרי הדיור היושבים על הגדר בהמתנה לראות לאן הולכים מחירי הדירות ומאידך גם מצד זוכי תוכנית מחיר למשתכן הנאלצים לחכות שנים לא מעטות לדירה בה זכו ובזמן זה צריכים כמובן קורת גג מעל ראשיהם.
דירה להשכיר
אחת התוכניות שהייתה אמורה להביא לפיתרון מסוים לבעיה היא תוכנית דירה להשכיר הממשלתית. תוכנית זו נולדה במטרה לייצר מסת דירות מפוקחות להשכרה לטווח ארוך. בכך, רצתה המדינה ליישר קו עם מדינות המערב דוגמת קנדה, גרמניה וארה"ב, בהן קיימת מסת דירות להשכרה לטווח ארוך עם חברות ניהול הדואגות לכל צרכי הדיירים. התוכנית הייתה אמורה לאפשר לשוכרים לתכנן ולבנות את חייהם בלי להיות כפופים לגחמות המשכירים או למשכנתאות ארוכות שנים, כאשר מטרת העל היא להגיע לעשרות אלפי יחידות דיור בפריסה ארצית. בפועל, נכון להיום, התוכנית לא מצליחה לענות על הביקושים ההולכים וגדלים ומקודמות בה כעת רק כמה אלפי יחידות בערים כגון ירושלים, תל אביב, ראשל"צ, שוהם, ורמלה, בעוד שבינתיים מספר השוכרים במדינה מטפס לשיא של 2 מיליון איש.
דיור בר השגה
בהקשר לתוכנית דירה להשכיר יש לציין את חוק דיור בר השגה שאושר בכנסת בפברואר שנה שעברה ובעצם מתכתב עם תוכנית זו. מטרתו של החוק היא לאפשר בנייה של עשרות אלפי יחידות דיור במחיר מוזל ולהשכרה ארוכת טווח. החוק ביקש לצמצם פערים חברתיים על ידי מתן הזדמנות שווה לחסרי דירה, שיוכלו לשכור יחידות דיור במחירים שפויים גם באזורי ביקוש. נכון להיום, יישום החוק נתקל בקשיים וגם כאשר מוקצות דירות בנות השגה בפרויקטים חדשים מדובר על כמויות מעטות למדי שלא משפיעות על שוק השכירות במדינה.
לקריאה נוספת
חוק שכירות הוגנת
עד שיישום חוק דיור בר השגה יתרומם ואכן יוקמו בישראל רבבות של יחידות דיור להשכרה במחיר מוזל ומפוקח הרי שחוק אחר מנסה להתמודד עם המתחולל כאן ועכשיו בשוק השכירות. חוק זה הוא חוק שכירות הוגנת שאושר בכנסת בשנת 2017 וביקש להסדיר את היחסים בין השוכרים למשכירים במטרה להגן על זכויות השוכרים. החוק התייחס לשלל היבטים בשכירות דירות ובין השאר קבע כי מחובתו של המשכיר למסור לשוכר את הדירה בהתאמה מלאה למה שהוסכם ביניהם בחוזה.
בנוסף, החוק קבע מהי דירה המתאימה למגורי אדם ומהי דירה שאינה מתאימה למגורים כמו דירה ללא מערכת חשמל, תאורה, מערכת ביוב או פתחי אוורור. כמו כן נקבע בחוק כי משכיר המבקש לסיים חוזה לפני המועד המוסכם, רשאי להודיע זאת לשוכר 90 יום לפני תום החוזה ושהשוכר מאידך רשאי לעשות זאת רק 60 יום לפני תום החוזה. עוד נקבע כי אם בעל הדירה השכיר את הדירה באמצעות מתווך, זה האחרון לא יוכל לגבות תשלום דמי תיווך גם מהשוכר. לאחרונה נעשתה בדיקה האם חוק שכירות הוגנת אכן מיושם בשטח והסעיף שנבדק היה סעיף דמי התיווך. המציאות העלתה כי המתווכים דורשים כסף גם מהשוכרים, למרות דברי החוק המפורשים, כך שכל עוד אין לחוק באמת שיניים, השוכרים ימשיכו להיות החוליה החלשה בשוק.