בראיון עמו מסביר כוכב התוכנית "משפחה חורגת" ו"אלופים של החיים" למה חשוב לבנות תקציב משפחתי ואיך עושים זאת.
ישיבת משפחה
מתי בפעם האחרונה נכחתם בישיבת ההנהלה המשפחתית? העליתם הצעות לסדר היום בפגישת התקציב השבועית? ערכתם בדיקת כדאיות השקעה בין כמה גורמים? אם המונחים הללו מוכרים לכם רק מעולם הכלכלה, אתם כנראה סבורים כי משפחה ועסקים הם שני דברים שונים ונבדלים זה מזה, שאין להם דבר במשותף. אבל מספיק להביט בסטטיסטיקה המצביעה על כך שכמחצית מהמשפחות בארץ נמצאות במינוס, חיות על כסף שאול, כדי להבין שמשהו בניהול הכלכלי של התא המשפחתי לא עובד.
הקשיים הכספיים שעימם מתמודדות משפחות רבות מבהירים כי דרוש שינוי בצורת המחשבה על הנושא. זה בדיוק מה שעושה אלון גל, המאמן הלאומי, מייסד ומנכ"ל חברת "תות תקשורת ותוצאות" שמכשירה מאות מאמנים המספקים אימון אישי, עסקי ומשפחתי. "אנשים לא מבינים שמשפחה היא עסק לכל דבר: יש לה הכנסות, הוצאות והתחייבויות, והיא צריכה להתנהל באופן תקין", הוא אומר. "אני נתקל באנשי כספים שמנהלים במשך היום מערכות כספיות מתוחכמות ביותר בעבודה, אבל בבית לא מממשים כלל את הידע שלהם . זה אבסורד".
אלון גל מוכר לצופי הטלוויזיה בזכות תוכנית הדוקו-ריאליטי "משפחה חורגת" המשודרת בערוץ 2 (בקרוב בעונה השלישית שלה), בה הוא מייעץ למשפחות איך לצאת מהמינוס הנצחי. בשיחה עמו מתבהר מיד כי במקרה שלתא המשפחתי המצומצם של משפחת גל, נאה דורש נאה מקיים. בני הזוג מנהלים את כלכלת המשפחה שלהם באחריות ובסדר מעוררי התפעלות, ומוכיחים שזה לא בשמיים: אפשר להישאר מחוץ לסחרור הפיננסי התובעני, אם רק מקדישים לזה מספיק זמן ומחשבה.
"החיים שלנו הם אוסף של תחנות ביניים", מסביר גל. "בכל תחנה אנו פועלים אוטומטים מבלי להשקיע מחשבה, פשוט כי כך עושים כולם, או במילים אחרות – כי ככה זה. מתחתנים ומיד קונים דירה או בית, יוצאים לחופשה שנתית בלי לבדוק אם זה בהישג ידנו, קונים מותגים לילדים כי לכולם יש וכך הלאה. מעטים האנשים שעוצרים לרגע כדי לחשוב אם הם יכולים להרשות לעצמם את ההוצאות האלה, אם הם באמת זקוקים לכל זה ואם יש דרך חסכונית יותר לפעול. אנשים לא קולטים שכאשר הם מנהלים תקציב, נשאר להם כל חודש יותר כסף, כי הם מוציאים את מה שיש להם ולא את מה שאין להם".
ההוכחה הכי טובה לראות זאת היא העובדה שמרבית האנשים מפחדים מלקיחת הלוואות, חוששים ממשכנתאות, אך יחד עם זאת נמצאים במינוס עמוק- כי בתפיסה מינוס זה לא הלוואה, מעטים הם האנשים שמבינים כי מינוס היא הלוואה בתנאים הרבה יותר גרועים.
עוד הוכחה היא העובדה שאנשים בישראל נמצאים במינוס, אך במקביל שומרים חסכונות כי ככה אמרו להם שצריך. נסביר את הבזבוז במקרה כזה בסיפור קצר: אדם הולך לבנק ומבקש מהבנק הלוואה על סך 100 ₪. אומר הבנקאי – "אין שום בעיה, אך בתמורה אבקש שתחזיר לי 105 ₪ בסוף החודש". האדם מסכים ועובר לתור ליד, מגיע לפקיד ואומר לו – " יש לי 100 ₪ שאני רוצה להכניס לחיסכון" , "אין בעיה אומר לו הפקיד, בתמורה לכך אני אתן לך 102 ₪ בסוף החודש." בקלות ניתן לראות כי מפעולה זו הפסיד אותו אדם 3 ₪ ולא קידם את עצמו בשום צורה. "בסופו של דבר מדובר באימוץ הרגלים טובים"
לשנות את סדר העדיפויות
מהי הבעיה השכיחה ביותר שאנשים עושים בניהול התקציב המשפחתי?
גל: "הבעיה המרכזית היא שאין תקציב משפחתי. אי-המודעות לתקציב היא אחת הדילמות הקשות ביותר. רוב האנשים לא חושבים ואינם ערים למשמעות של תקציב, וכמובן אינם חושבים שצריך דבר כזה. אנשים פועלים בהילוך אוטומטי ולא משקיעים מחשבהו יצירתיות בפתרונות שמתאימים להם. הטעות הנפוצה ביותר שעושות משפחות היא אימוץ סדר עדיפויות לא נכון, שגורם לבחירות אוטומטיות ולא איכותיות. סדר העדיפויות הלקוי הוא תוצר של חוסר ארגון והיעדר מודעות.
"כמו כל תחום בחיים, איננו רגילים לכתוב את התסריט למחזה שאנו חיים בו. החיים מתגלגלים ואנשים מתגלגלים איתם בלי לשאול שאלות. התוצאה היא מעגל קסמים נוראי שמתחיל בגיל צעיר וכולל מרוץ מטורף וקשה אחר תוצאה שבמרבית המקרים היא פשרה. במהלך הדרך, נפגעות ההנאה, הזוגיות והשקט הנפשי. החמור מכל הוא שלרגע איש לא עוצר לחשוב אם זה הפתרון הרצוי. אולי קיימות אופציות אחרות?".
איך אנחנו נכנסים למסלול הזה, של סדר עדיפויות לא נכון?
"אתן לך דוגמה מהמציאות הישראלית: נהוג אחרי שמתחתנים לקנות דירה או בית. אז 'חייבים' לקנות. כאשר בפועל עומדים לרשות בני הזוג רק 15% מעלות הבית שהם רוצים והם אינם יכולים לרכוש את בית החלומות שלהם – הם מתפשרים כבר בשלב מוקדם זה וקונים משהו אחר. בכך הם נכנסים למערכת יחסים פיננסית שברוב המקרים גדולה עליהם. למה לא לשכור? למה לא לחפש חלופות אחרות?
"כדי לקנות דירה, אנשים לוקחים משכנתה ועוברים לגור בסביבה שהם לא בחרו. הם מגדלים את ילדיהם באזור שהם התפשרו עליו, וכל זה בגילאים 27-30 בלבד. מתי אנשים רוצים לחיות? תשכרו דירה בסכום נמוך יותר, תחסכו, ותקנו את הדירה שלכם בעוד עשר שנים. בכלכלת בית נכונה, ההוצאות על דיור צריכות להוות 20% מההכנסה. במציאות זה מגיע ל-50%-60%. זה לא תקין!".
לנהל את הזמן
אבל הניהול השגוי של העסק המשפחתי אינו מסתכם בנושא המגורים. לדברי גל, בחירות נכונות ומוטעות נעשות לכל אורך החיים, ובשלל תחומים, ולא נוגעות רק לכסף, אך משפיעות עליו באופן ישיר או עקיף.
"בסופו של דבר מדובר באימוץ הרגלים טובים", הוא אומר. "כאשר יוצאים מההרגל הרע הכל משתנה. לדוגמה, אנחנו צריכים להביא בבוקר את הילדים לגן ולבית הספר. ברוב הבתים השעות האלה הן שעות לחץ, כעסים ועצבנות, ובמרבית המקרים הילד מגיע לגן לחוץ ונזוף. ההורה נאלץ להיפרד ממנו בחטף ואין לו זמן להישאר אתו אפילו דקה כי הוא מאחר לעבודה. ברור שמצב כזה גורם להורה ללכת לעבודה כשהוא אכול רגשות אשם ולילד להישאר בגן במצב רוח לא טוב.
"הסיבה לכך מאוד פשוטה: ניהול לקוי של הזמן בבוקר. ההורה לא קם מוקדם מספיק כדי שיהיה לו זמן להסתדר בעצמו ואז, בלי לחץ, להתפנות לארגן את הילדים. לדעתי, גם בעניין הזה מדובר באחריות, ושוב – ברוב המקרים אנחנו פשוט עצלנים מכדי לפעול.
"ניקח מצב שבו הורה צריך להיות בעבודה בשעה שמונה, ועליו להביא את הילד לגן בשבע וחצי. במקום לקום בשבע ולהתחיל להלחיץ ולזרז את כל הבית, טוב יעשה אם יקום מוקדם יותר – נאמר ברבע לשבע – יסיים להתארגן בעצמו בנחת, ואז יפנה לארגון הילד או הילדים בנינוחות. במשפחתנו, אני זה שמביא בכל בוקר את הילדים לגנים, ואני משקיע במודע בפרק הזמן הזה שאני נמצא איתם ומתארגן כך שיהיו לי גם עשר דקות לשהות איתם בגן לפני הפרידה. עשר הדקות הללו שבין הבית לבין הגן חשובות לי לא פחות מאשר להם, ולפעמים נדמה לי שהפרידה בבוקר יותר טראומטית עבורי מאשר עבורם.
"שלוש פעמים בשבוע לפחות אני לוקח אותם מהגן בסוף היום. בכל פעם אנחנו עושים משהו אחר, בעיקר פעילויות מחוץ לבית, בטבע. כשאנחנו מגיעים הביתה בסוף היום הם עייפים מספיק כדי ללכת לישון בזמן, ואני מרגיש שהשקעתי בזמן איכותי עבורי ועבורם".
איך מתקשר לזה נושא הגבולות?
"כשרוצים להעיר ילד מוקדם בבוקר כיוון שההורה צריך להגיע מוקדם לעבודתו, ברור שזו תהיה משימה כמעט בלתי אפשרית אם הוא הלך לישון בחצות. ומדוע הוא הלך לישון בחצות? מאחר שההורה, שחזר הביתה עייף מיום עבודה, היה מותש מדי ועצלן מכדי לאכוף את שעת ההליכה לישון, ואפשר לילד ללכת למיטה בשעה שהוא בחר."
"מעבר לקושי של הקימה בבוקר, יש כאן פגיעה בזוגיות. ילדים שהולכים לישון בשעות מאוחרות לא מאפשרים להוריהם פרק של זמן איכות כדי לטפח את הזוגיות שלהם. אצלנו בבית שעת ההליכה לישון היא שמונה וחצי, מה שמשאיר זמן לזוגיות ולא רק להורות. אשתי ואני יכולים לצאת לבלות, וזה קריטי לחיי המשפחה בכלל".
לשתף את הילדים
תחום האחריות הכספית, לפי גל, לא מתחיל ונגמר אצל ההורים. גם על הילדים מוטלת אחריות, ואפשר ואף מומלץ להפוך אותם לחלק אינטגראלי מההתנהלות המשפחתית הנכונה.
האם לשתף את הילדים בנושא התקציב?
"בהחלט! המודעות של הילדים לתקציב והשיחות עליו הן בין הכלים החשובים ביותר לפיתוח האישיות. בדור הקודם היה נהוג למדר את הילדים מכל מה שקשור לכספים. המוטו היה אז שכסף זה לא נושא לילדים, אבל כיום, כאשר הילדים עצמם מהווים גורם צרכני מרכזי, אין כל סיבה שהם לא יידעו כי יש תקציב שמתחלק בין כל צורכי הבית – כולל הם עצמם.
"כאשר הורה נותן לילד סכום כסף מסוים בכל פעם שהוא מבקש, הוא לא מלמד אותו דבר, אלא רק מספק את צרכיו ללא כל בקרה. סביב התקציב אפשר להעלות לשיחה את נושא האחריות, הבחירה, סדרי העדיפויות, וכמובן – את הנושא של דחיית סיפוקים. כשהילד רוצה לקנות משהו גדול, ההורה יושב יחד אתו ואומר לו: 'זה מה שיש, בוא נשב יחד ונראה מה אפשר לעשות עם זה'. לאחר מכן מבקשים מהילד ליצור סדר עדיפויות, כלומר, להחליט מה חשוב יותר ומה יכול להידחות מעט. מניסיוני, זו יכולה להיות שיחה מעצימה בה הילד לומד על החיים.
"בהקשר הזה יש לי סיפור אישי: בני הקטן רצה שאקנה לו משהו שהיה מעבר לתקציב. הסברתי לו שאם אקנה לו, הוא יצטרך לוותר על דבר אחר, כי 'אבא מביא כסף מהעבודה וזה מספיק למספר מוגבל של דברים'. תגובתו המידית וההגיונית של הילד הייתה 'אז למה שלא תלך לעבודה ותביא עוד כסף?'. תשובתי הייתה שזה אפשרי כמובן, אבל אז אצטרך להיות יותר שעות בעבודה והוא יראה אותי פחות. בנקודה הזו אפשרתי לו להחליט אם הוא מוכן לוותר על זמן עם אבא בתמורה לעוד מכונית צעצוע. בני אמר שהוא רוצה שאבא יביא כסף מהעבודה, אבל שגם יישאר לו זמן לראות אותו".
