קיבוצים: סביבת מגורים שיתופית או טרנד חולף?

בתקופה האחרונה יש מי שבוחר לעבור מהעיר הגדולה לסביבה ירוקה יותר כמו הקיבוצים. האם מדובר בטרנד חולף? הכל בכתבה הבאה

לגור בקיבוץ: מגורים בסביבה ירוקה

הקיבוץ, אותה ישות משפטית ייחודית אשר הושתתה על ערכים סוציאליסטיים של שוויון בין בני האדם ושיתוף כלכלי ורעיוני היווה מראשיתו את התגלמות החזון הציוני, במיוחד על רקע העובדה כי מרבית מקימי הארץ והוגי הציונות הגיעו מהאימפריה הסובייטית בה קיבלו את ההשראה לרעיון הקיבוצי. ואכן, בני הקיבוצים כמיישמי הציונות בפועל הפכו לאליטה החברתית האידאולוגית של המדינה בראשיתה ורבים מהם שימשו בתפקידים מרכזיים ביישוב ובהנהגת המדינה ותרמו תרומה מכרעת להגנה הצבאית על הארץ.

קצת היסטוריה

עם השנים הלך והתמעט חלקה של האוכלוסייה הקיבוצית באוכלוסייה הכללית בישראל ואם בשנת 1948 מנו יושבי הקיבוצים 8 אחוזים מכלל אוכלוסיית המדינה הרי שהמספר הזה הצטמצם לפחות מ-2 אחוזים בתחילת המאה ה-21, מה שהבליט את הפער הבועתי בין שטחיהם הגדולים של הקיבוצים שמנו כעת אוכלוסייה מועטה ומזדקנת שנהנתה ממרחבים ויכולות כלכליות גבוהות לעומת צפיפות האוכלוסין ומחירי הדיור המאמירים שהיו מנת חלקם של שאר תושבי הארץ.

מגמות אלו, במשולב עם המשבר הכלכלי שפקד את הקיבוצים בסוף שנות ה-80 גרמו לשינויים רבים במודל הקיבוצי הקלאסי ורובם המכריע עבר תהליכי הפרטה כאלו ואחרים שהתבטאו בהפרטת משכורות (קבלת משכורות על פי תפקיד העובד כמקובל בשוק העבודה) והפרטת קרקעות ובתים.

נכון להיום, אחרי שנים של משברים כלכליים ואידיאולוגיים, לצד צמצום מתמשך בבני הקיבוצים נראה כי הקיבוצים המופרטים או “הקיבוצים המתחדשים”, אלו שמצד אחד מקיימים ערבות הדדית וחיי קהילה סגורים לצד הפרטה כלכלית, קורצים לא רק לבני המשקים החוזרים הביתה אל הלולים והרפתות אלא גם ובעיקר למשפחות אידיאליסטיות המחפשות מקום מגורים המשלב איכות חיים כפרית וחיי קהילה.

ומה קורה כיום?

החזרה המחודשת לקיבוצים החלה כבר בשנות האלפיים והיא הובילה בתוך זמן קצר לצורך של הקיבוצים בבניית שכונות הרחבה לתושבים החדשים שזה מכבר הגיעו ועברו את ועדות הקבלה של הקיבוץ. אם בהתחלה אלו התיישבו בעיקר בקרקעות (החקלאיות לשעבר) של הקיבוץ ולא רכשו בתים בתוך הקיבוץ פנימה ( וגם לא נחשבו לחברי קיבוץ מן המניין) הרי שכיום המגמה בקיבוצים היא לחדש את הקיבוץ באמצעות קבלת חברים חדשים באגודה השיתופית ופחות באמצעות הרחבות קהילתיות.

המקור למגמה זו אינו בהכרח טמון באידיאולוגיה המבקשת לקרב אזרחים לחיי הקיבוץ אלא בניסיון הכואב בו התנסו קיבוצים מסוימים למזג את קהילת ההרחבה עם הקהילה המקורית כמו גם מגבלות שמנהל מקרקעי ישראל הטיל על הקיבוצים שהפכו את ההרחבות לכמעט בלתי אפשריות במרבית הקיבוצים. כתוצאה מכך, נכון להיום חלק גדול מהקליטה החדשה מתבצעת בתוך השטח של הקיבוץ במודל של חברות מלאה באגודה השיתופית של הקיבוץ. במתכונת זו, התושבים החדשים נעשים חברי קיבוץ שווי זכויות מן המניין, בדומה לחברים הוותיקים.

אם תרצו לרכוש בית בקיבוץ הרי שאם מדובר על בית עם משק חקלאי צמוד מדובר על סכום לא קטן בכלל שיכול להגיע לכמה מיליוני שקלים, בטח כשמדובר בקיבוצים השוכנים באיזורי ביקוש דוגמת השרון או עמק חפר. בתים בהרחבות יעלו אמנם פחות, אולם שטח הקרקע שלהם יהיה קטן יותר. למי שהולך לגור בקיבוצים מבחינה אידיאולוגית ואין הפרוטה מצויה בכיסו, מומלץ לרכוש דירות בקיבוצי הדרום או הצפון ואף בעוטף עזה, שם דירות ההרחבה עולות מאות אלפי שקלים בלבד והמעבר לקיבוץ אף מקנה הנחות מס משמעותיות מההכנסה החודשית.

אגב, אם אתם בעניין של קניית קרקע מהקיבוץ ובנייה עליה כראות עיניכם דעו לכם שהנושא קצת מורכב כיוון שאת מחיר הקרקע קובע אמנם מנהל מקרקעי ישראל אבל ישנם קיבוצים שמעלים את המחיר והמנהל במקרה בו הוא מגלה זאת יכול לעצור את עבודות ההרחבה עד לקבלת תשובות ברורות מהקיבוץ.

חושבים לעבור לסביבת מגורים קהילתית ושיתופית בקיבוץ? היכנסו ללוח יד2 והתחילו לחפש את המקום והדירה הנכונים לכם!